מאת: דני שלסמן
שוב זה קורה לי.
אני עומד בחדר ההמתנה המואר והקריר מדי מחוץ לחדר
הרנטגן. הדופק גבוה והידיים מזיעות. אני מרגיש כל כך לא בנוח במצבים האלה. חוסר
וודאות היא התחושה הגרועה בעולם, הידיעה שהעתיד אינו נמצא בידיים שלך ויכול להיחרב
בקלות תמיד מלחיצה אותי נורא.. הדלת נפתחת: "אני מחזיק ביד את התוצאות"
... הפנימאי מביט בי מבעד למשקפיו הצרות, מעווה מעט את פניו ואומר : "זה לא
נראה טוב. זה נראה כמו שבר... זה נראה כמו שבר... שבר.... שבר... שבר.. שבר....שבר."...
"הולי קריייס!!!" התעוררתי בבהלה, מיוזע כולי ונרגש. הציפית מלאה
במים ויש כתם זיעה גדול על הסדין מתחתי.
אני לא מאמין שזה קרה לי שוב..שיט! הסיוטים האלה
לא עוזבים אותי מאז שנגמרה העונה הסדירה.
מבט אל השעון - 4:26, חושך בחוץ . פלאפון. אני
צריך להגיע לפלאפון! אני מגשש בידיי במהירות ופזיזות ומחפש אחר המכשיר המלבני מתוצרת
"אפל", איפה אתה שהכי צריך אותך?? הנה. אני מוצא את
"KingJames" בשיחות האחרונות ומחייג.
יש, זה מחייג. למרות שבדרך כלל אני אוהב לשיר יחד
עם צליל ההמתנה שלו "Soy un perdedor,
I'm a loser baby so why don't you kill me?..." של להקת Beck, הפעם אני לחוץ מדי ורק
מתפלל שהוא יענה.
- "למה נראה לך שאתה
מתקשר אליי בשעה כזאת?!" הוא שואג לי באוזן.
"אני ממש מצטער להפריע
לך אבל זה ממש דחוף"!
- "אל תגיד לי שזה שוב החלומות המטומטמים שלך?"
" תקשיב לי טוב, תיגע ביד ימין שלך, באיזור שמתחת למרפק, הוא כואב לך?
אתה מזיז את היד? הכל בסדר? לא נפלת או קיבלת שם מכה? בבקשה קינג-ג'יימס אתה חייב
להגיד לי שהכל בסדר "
-"חלאס עם השטויות שלך!
נמאס לי מהחרא הזה, עכשיו היד?? אתמול הגב, אני בסדר כוס אמק. תפסיק להתקשר אליי
בשעות האלה, אני מנסה להזרים פה איזה "פוקסי" במסיבה ואתה חופר לי בשכל
על הסיוטים המטומטמים שלך, לך לישון! "
"טוב, סליחה שהטרדתי
אותך, זה פשוט החלומות האלה, הם נראים כל כך ממשיים, ואתה מכיר אותי..."
-"דבר אחרון אריק,
האימון מחר נדחה ל2, אני חושב שהגזמתי קצת עם הוויסקי.
"
"דיברת עם די-וויד? זה
בסדר גם מבחינתו? "
- "ברור שזה בסדר, בכל
מקרה מה זה עניינך בכלל, לך לישון"
" לילה טוב, תודה על
זמנך".
לברון והשטויות שלו. תמיד כל כך תקיף והחלטי. אני
פשוט חולה על הכריזמה שלו, איזה בחור נהדר. אני באמת לא יודע מה יקרה אם הוא יפצע.
אני לא תמיד כזה פרנואידי, זה התחיל ממש עכשיו
בתקופה שלפני הפלייאוף. אני כל הזמן חולם לי שלברוני או ויידי נפצעים לי . אני
באמת לא יודע כבר מה לעשות, ביקשתי מפט שיחזיק תמיד אורתופד צמוד אליהם עד סיום
העונה.
בכל מקרה, אני צריך להתכונן עכשיו טוב טוב
לאימון, זה אימון אחרון שלנו לפני המשחק הראשון מול הניקס.
קודם כל, אני חייב להגיע רענן לאימון כי באימון
הקודם בוש ממש כעס עליי שלא שרקתי לטובתו פאול באימון. זה הוריד לי מאוד את
הביטחון, ניסיתי להסביר לו שהמגן שלו עמד ממש מחוץ לתחום ה"אופנס"
ברחבה, והוא לא הסכים עליי וצעק עליי. למרות כל זה שינסתי מותניים, הרמתי ראש
והחלטתי שאני לא חוזר בי מהחלטתי, שריקה היא שריקה, פט אמר לי שאני צריך לפתח עמידות
המול החבר'ה האלה. וזה בדיוק למה לא שיניתי את ההחלטה למרות שהוא זרק עליי את
הכדור.
בכל מקרה, אנחנו מתמודדים נגד ה"ניקס"
ועבורי להיות בניו יורק זה תמיד מאוד מרגש.
תמיד כיף לי לשחק בניו יורק מכיוון ששם התחוללה עלילת הסרט
"נהג מונית" בכיכובו של דה נירו האגדי, שזה אגב הסרט האהוב עליי בכל
הזמנים. אני לא סתם מדבר איתכם על הסרט, פשוט חשוב לי שתבינו מאיפה השגתי את הידע
שלי באימון. הסרט הזה לימד אותי כל מה שאני יודע בתחום ניהול המשחק:
עמידה איתנה, שתי ידיים על המותניים. פרצוף כועס
ומבט חודר.
כשהקבוצה רצה טוב, אני עומד בתנוחה זו ומרשה
לעצמי לחייך מעט.
כשהקבוצה רצה רע, אני מקרב מעט את הגבות ונראה
זועף. הסוד הוא לבחור פוזיציה סמכותית, להוסיף מבט ותנועת ידיים אסרטיבית ולהשאר
בה ככה 4-5 שניות, עד שאני מקבל פול פריים וכולם שמו לב. ככה אני אוהב להשאיר רושם
ולתת לכולם להרגיש שיש בעל בית על הקווים.
 |
| כשהולך לנו טוב ("טיימס") |
| כשהולך לנו רע |
אני הכי אוהב להשתמש בעמידה הזו אחרי שריקה שנשרקת נגד המלך, רק שלפעמים אני מעט נסחף . קחו לראייה את המשחק האחרון מול הת'אנדר - שרקו ללברון אופנס. אז ניגשתי לשופט, עשיתי לו את ה"דה נירו" ואמרתי לו שזה היה "בולשיט קול!!". השופט הזהיר אותי בטכנית ופה קצת נסחפתי: "Are you talking to me? are you talking to me? "
- " כן דיברתי אליך ועוד שניה אני גם נותן לך טכנית, טמבל"
למזלי בוש נתן לי קטנה והתעשתי , אמרתי לו שאני מצטער, והוא חס עלי. היי, אתם יודעים כמה חרא אני אוכל מוויד אחרי טכנית שאני מקבל? טיים אאוט שלם הוא רק מרביץ בי קללות ואומר כמה שאני לא אחראי.
בקיצור, לפתח עמידה כריזמטית על הקווים היא סוד ההצלחה שלי. זה, ולעשות מה שלברון ו-וייד אומרים לי, אחרי הכל הם באמת סופרסטארים גדולים.
בואו נחזור לניקס. לברון אמר באימון האחרון שאנחנו ממש צריכים להיזהר מהפיליפיני הקטן הזה לין. שיין באטייה (מי הוא שיפתח את הפה פתאום באימון) אמר שנצטרך לעזור לו עם כרמלו, כי הוא חם והכל. אני כרגיל הנהנתי, והפטרתי לכיוונם "בדיוק, אנחנו צריכים לעשות בדיוק מה שהוא אמר". אני אוהב את התכונה הזאת שבי לתת ביטחון לשחקנים.
בכל אופן, בעוד שהם עשו שיחה וכל החבר'ה אמרו מה המפתחתות שלנו לניצחון, אני התעסקתי בלתהות אם יש איזשהו קשר ביני ללין. אחרי הכל שנינו בעולם הכדורסל, ואנחנו אפילו די דומים, אני אבקש מדי-וויד לברר לי איתו בטוויטר אחרי זה.
מיד אחרי האימון פט ריילי קרא לי אליו למשרד לשיחה. הוא רצה לדעת איך אני הולך לחלק את הדקות של שלושת הגדולים לאורך הסדרות בפלייאוף, כי ייתכן שיהיו ארוכות. אמרתי לו שזה מאוד פשוט, אני מוציא אותם רק כשהם מבקשים חילוף, הם מכירים את הגוף שלהם הכי טוב. לאחר מכן הוא שאל אותי איך אנחנו הולכים להתחיל את המשחק מבחינה הגנתית. קצת נלחצתי בשלב הזה, לא לגמריי הקשבתי לג'יימס כשהוא תידרך אותנו לקראת פתיחת המשחק, אבל הצלחתי למלמל לו משהו בסגנון : "נתחיל במצא'פ זון, ונסגור חזק לריבאונד" שמעתי את ואן גנדי אומר את זה פעם בשידור, והאיש נשמע חכם. למרות שאם לשפוט את קריירת הכדורסל שלו הוא היה לוזר אמיתי! הוא פאקינג חטף אגרוף משחקן בקבוצה שלו! איזה בדיחה.. איזה מאמן בדיוק מגיע למצב שהאחד הכוכבים שלו עצבני עליו?! זה אל"ף-בי"ת של כל מאמן. בכל מקרה פט היה מרוצה מהאסטרטגיה שהכנתי למשחק, ואמר לי להמשיך ככה. כל פעם שאני במשרד שלו אני נזכר באותו יום, איזה יום חלומי היה זה. פט ריילי ניגש אליי, ואמר שהוא צריך לדבר איתי.
אחרי שבע עונות כעוזר מאמן, הייתי בטוח שהוא רוצה שאני אכין לו את הקפה לקראת הנסיעה, או אמחק לו את הלוח בחדר תדריכים - אבל לא. הוא רצה שאני אחכה לו דווקא במשרד שלו.
"תקשיב טוב אריק, חשבנו על כך רבות, אני וה-GM. אני רוצה לסגת אל מאחורי הקלעים, ולפנות את עמדת ה"הד קואץ', החלטנו שאתה הבנאדם המושלם למילוי התפקיד."
"באמת?! אני לא מאמין! איזה אושר!! ידעתי שתסמוך עליי אחרי כל השנים האלה".
- "כן, מזל טוב. חיפשנו מישהו שלא יסתכסך עם הכוכבים החדשים, ואתה האדם המושלם לתפקיד, רק תזכור את הקו המנחה בפילוסופיית האימון - תעשה מה שהם אומרים לך."
וזה בהחלט היה הטיפ הטוב ביותר שקיבלתי עד היום.
אגב לאחרונה גם פיתחתי תרגיל חדש. אני עובר לפוזיציה מאיימת במיוחד. ישיבה כזו על הקווים שבה אני נשען על העקב וכורע ברך. מישוה פעם אמר לי שאני מזכיר ככה את הפסל של האדם החושב. את זה אשאיר לסקאוטרים, הדבר היחיד שבאמת מעניין אותי הוא הסדרה מול הבולס.
כל פעם שאני משחק נגד הבולס אני נדהם מחדש.
יש להם את המאמן הזה, טום ת'יבו-משהו. ואני לא מאמין למראה עיניי. איך הוא צועק על כולם, עושה מה שבא לו כאילו הוא הבעל-בית שלהם. איזו התנהגות קלוקלת, איזה חוסר מקצועיות. אתם יודעים מה הכי הרג אותי? דריק רוז, ה-MVP, חזר מפציעה בדיוק במשחק מולנו, והמאמן שלהם לא נתן לו לשחק כמעט כל הרבע הרביעי! הייתם מאמנים, הוא MVP והתי'בו-טמבל הזה סיפסל אותו כל הרבע הרביעי, חהחה איזה ליצן. אתם יודעים מה היה קורה לי אם הייתי מספסל את וייד אחרי הפציעה שלו העונה? בואו נגיד שהייתי ננעל שוב בארונית שלי אחרי המשחק, לפחות.
אני לא יודע איך הם נמצאים מעלינו בטבלה. אין להם בכלל שחקנים כאלה טובים. יש את רוז שהוא אדיר, אבל נואה, דנג, אשיק... מי אלה? איך הוא יכול להעביר בכלל אימון כשכל אחד מדבר בשפה אחרת? איך הוא מצליח להבין מה הוא אמור לעשות?! ובכלל הרוז הזה נראה לי קצת שקט מדי עבורי, אני חושב שתי'בו-משו צריך לעשות איתו שיחה ומהר, הוא חייב להגיד לו לקחת יוזמה, לדבר יותר. אם לברון יאלם לי דום לפתע, אני לא יודע מה יקרה. מזל שאין שם מישהו חכם כמוני שיתן לו את הטיפים האלה.
אבל עדיין איכשהו, הם מנצחים אותנו השנה. והם נמצאים מעלינו בסיום העונה הסדירה. אני חושב שזה נובע מכך שהם יותר קבוצתיים, יותר קשוחים, יותר מאומנים, והרבה יותר אגרסיביים. זה לפחות מה שלברון אמר לנו אחרי המשחק האחרון מולם.
תקרית מוזרה נוספת שקרתה לי באותו משחק בדיוק, הייתה בראיון במחצית. ניגשת אליי איזו כתבת חמודה כזאת, ובזמן שאני מתרכז בלהגיד משפטים שנשמעים חכמים, היא מתקילה אותי בשאלה הבאה:
" למה את בוחר לא לתת לנוריס קול לשחק, אחרי כל כך הרבה משחקים טובים שהוא נתן לכם העונה?".
אני מנסה להיזכר מי זה נוריס קול. השם הזה מוכר לי מאיפשהו. כשאני לא מצליח להיזכר אני חושב על תשובה הולמת ויוצא עם..
- "הוא עושה עבודה נפלאה עבורנו, אבל איך שהמשחק התקדם הסגנון שלו לא התאים לנו עד עכשיו"
היא מנדנדת: "לפני המשחק אמרת שהיום זו הזדמנות טובה לתת לצעירים להשתפשף לפני הפלייאוף".
סעמק נכון! זה הרוקי! כן כן, דוויין אמר לי משהו עליו שהוא לא רע בכלל.
- " נעשה את החישובים שלנו במחצית ונראה".
בירידה לחדר הלבשה שאלתי את העוזר שלי מה המספר גופיה של נוריס קול, כדי שאני אדע למי לפנות בחדר הלבשה שישאל את לברון מה הוא צריך לעשות על המגרש. בסופו של דבר ניצחנו את המשחק.
ככה או ככה, אני ממש לא מודאג. אני הולך להתאמן על עוד כמה פרצופים סמכותיים, לדאוג שכולם יגיעו בריאים ושלמים ואולי סופסוף לקחת את האליפות. כבר נגמרים לי התירוצים למקרה שלא ניקח אותה גם העונה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה