סיכום שלישי ואחרון לשחקני שיקגו בולס. הפעם - מנהלי המשחק של הקבוצה.
מאת: אמיר שפירא
1. דריק רוז
העונה שעוברת על ה-MVP יכולה לשבור כמעט כל
שחקן. דווקא ברגעי השיא שלו, כשסוף סוף מבחינים בו, הוא נפצע ונאלץ להחמיץ כמעט
חצי עונה. לא מדובר רק על כמות המשחקים בלבוש אזרחי, אלא על כך שהפציעות עצמן פגעו
בדיוק באזורים הרגישים לשחקן מסוגו של רוז. רוז חווה עונה עם מגוון פציעות, וכולן
באזורי מפתח לשחקן שבונה את המשחק שלו על חדירות לסל. הפציעה הראשונה, הקלה יותר, הייתה
בבוהן, אבל אחר-כך התווספו פציעות בגב, במפשעה ובקסול. פציעת הקרסול עלולה לגמור
לבולס את העונה. למרות שחזר מהפציעה כבר לפני מספר משחקים, רוז עדיין מתקשה לחדור
לסל, ומדובר בנשק העיקרי שלו. בלי יכולת החדירה, מדובר בשחקן התקפי מאוד מוגבל
בגלל יכולת קליעה בינונית. מצבו הבריאותי של רוז גורם לו עוול, כי העונה הוא הצליח
לעשות קפיצת מדרגה מבחינת ניהול משחק. רוז שיפר את קבלת ההחלטות שלו, ונהנה לשחק
לצד השותף החדש בקו האחורי – ריפ המילטון. לצידו של קלע מסוכן, שמושך את תשומת לב
ההגנות, רוז היה חופשי להפליא בחדירות נהדרות לסל, להגדיל את כמות האסיסטים ולשפר
את אחוזי הקליעה שלו. ב-NBA מעלים
הילוך אחרי האולסטאר, ובתקופה הקצרה שהייתה לרוז בין האולסטאר לפציעה בקרסול, הוא
הציג מספרים של MVP. קשה להמר מה היה קורה
אילו, אבל אם רוז היה נשאר בריא אני מרשה לעצמי להמר שהוא היה נמצא כרגע במאבק על
תואר השחקן המצטיין של העונה.
תנו למספרים לדבר:
נתונים מרכזיים: 21.8 נק', 3.4 ריב', 7.9 אס', 0.9 חט', 0.7 חס', 3.1
איב', 1.3 עב', 35 דקות
אחוזי קליעה: 43.5% מהשדה, 31.2% מחוץ לקשת, 81.2% מקו העונשין
אזור קליעה מועדף: 0-2 פיט מהטבעת – 6.3 זריקות ב-60%
קבלת החלטות: 2.55 אסיסטים על כל איבוד כדור. הבדל תהומי בקבלת
ההחלטות של רוז בניצחונות לעומת הפסדים: בניצחונות רוז מוסר 2.86 אס' על כל איבדו,
בהפסדים 1.67 בלבד.
לא אוהב לנוח: העונה הזו הייתה אינטנסיבית, כשרוב המשחקים היו בטווח
של יומיים. אבל, במשחקים בהם הייתה לקבוצה מנוחה של שלושה ימים, רוז לא היה טוב.
קלע ארבע נקודות פחות מהממוצע שלו. הם לקח פחות ריבאונדים ומסר פחות אסיסטים.
המספר הנוסף: שיחק - 39 משחקים; לא שיחק - 27 משחקים.
ציון: 6.5 (עד לפציעה האחרונה – 8)
7. סי ג'יי ווטסון
הרכז המחליף של שיקגו לא חלם שככה תתפתח העונה. בעונה שעברה ווטסון
היה קולב המגבות והאימונית של דריק רוז, ומיעט לשחק. העונה, בעיקר בגלל מכת
הפציעות בקו החוץ, ווטסון קיבל את ההזדמנות והוא תפס אותה בחוזקה. ווטסון עשה את
המעבר מהספסל לחמישייה של ת'יבודו בקלילות, ואפילו הוביל את הבולס לניצחונות
במשחקי מפתח נגד מיאמי ובוסטון. הבעיה היחידה היא שגם ווטסון היה פצוע לא מעט
העונה, פעם אחת במרפק ופעם נוספת ברגל. במשחקים בהם שיחק, הראה יכולת של רכז חמישייה
בקבוצת פלייאוף.
תנו למספרים לדבר:
נתונים מרכזיים: 9.7 נק', 2.1 ריב', 4.1 אס', 0.9 חט', 0.2 חס', 2.0 איב',
2.1 עב', 23.5 דקות
אחוזי קליעה: 36.8% מהשדה, 39.3% מחוץ לקשת, 80.8% מקו העונשין
אזור קליעה מועדף: 24+ פיט מהטבעת (מחוץ לקשת) – 3.5 זריקות ב-39.3%
קבלת החלטות: 2.1 אסיסטים על כל איבוד כדור.
המספר הנוסף: כשחקן חמישייה ווטסון תרם 11.3 נק', 4.6 אס' ו-2.6 ריב'.
ציון: 7.5
15. ג'ון לוקאס השלישי
תגלית העונה ב-NBA לדעתי. שחקן שמסתובב
בליגה כבר כמה שנים, נחשב כטובה אישית של ת'יבודו לבוס הקודם שלו (לוקאס סיניור).
השנה, בפעם הראשונה שמקבל צ'אנס, הוכיח לוקאס הבן שהוא שחקן ליגה לגיטימי. למעשה,
הוא הפך לאחד מהסקוררים הבולטים ב-NBA, עם יחס מדהים של נקודה
לדקה. קלע מסוכן מכל טווח, כפי שמיאמי היט הרגישה. אם לא היה משחק בקבוצה עם ה-MVP, עם מחליף ברמה של רכז חמישייה ועם מאמן
שאוהב הגנה, לוקאס היה יכול להפוך לשחקן של 20 דקות בממוצע למשחק. הבעיה שלו היא
הנחיתות הפיזית, גובה ומשקל, מול רוב הגארדים בליגה. נחשב לנקודת התורפה בהגנה של
הקבוצה, ולכן ת'יבודו לא סופר אותו במשחקים עם סגל מלא. יכול להיות הג'וקר המנצח
במשחק נקודתי בפלייאוף. עולה מצויין מהספסל.
תנו למספרים לדבר:
נתונים מרכזיים: 7.5 נק', 1.6 ריב', 2.2 אס', 0.4 חט', 0 חס', 0.9
איב', 0.9 עב', 15 דקות
אחוזי קליעה: 39.9% מהשדה, 39.3% מחוץ לקשת, 87.5% מקו העונשין
אזור קליעה מועדף: 24+ פיט מהטבעת (מחוץ לקשת) – 2.9 זריקות ב-39.3%
קבלת החלטות: 2.44 אסיסטים על כל איבוד כדור.
המספר הנוסף: לא קולע בבית...לוקאס זורק שלוש פעמים מבחוץ גם ביונייטד
סנטר וגם במשחקי חוץ. בבית הוא מדייק ב-33.3%, בחוץ זה מזנק ל-46.8%.
ציון: 8
8. מייק ג'יימס
הנה עוד שחקן שלא חשב לקבל דקות משחק ב-NBA והרוויח בזכות הפציעות.
למייק ג'יימס ושיקגו היה רומן מתמשך אך מקוטע. בהתחלה הוא הגיע כהחתמת בזק, גיבוי
למשחק נקודתי נגד וושינגטון. משחק אליו עלתה שיקגו בלי רוז ובלי ווטסון, כשהיא לא
יודעת מה תקבל משחקן הפוסטר שלה, ג'ון לוקאס. זה היה משחק הפריצה של לוקאס,
וג'יימס קיבל 40 שניות בלבד. מאוחר יותר ג'יימס שוחרר והוחתם, ואז שוב שוחרר ולאחר
מכן שוב הוחתם. כאשר ג'יימס קיבל כמות סבירה של דקות משחק, הוא הביא לידי ביטוי את
ניסיון רב השנים שלו עם ניהול משחק אחראי. למרבה ההפתעה, למרות גילו המופלג (37)
והעובדה ששיחק ארבעה משחקים בליגה בשתי העונות הקודמות, ג'יימס הראה כושר וכוח
לעמוד בפיזיות ובמהירות של המשחק. חרף יכולתו המפתיעה של לוקאס, היו רגעים בהם
ת'יבודו העדיף את ג'יימס בזכות ההגנה. קשה להאמין שנראה את ג'יימס בפלייאוף, אבל
ההחלטה של שיקגו להחתים אותו על חוזה עד לסוף העונה מעידה על הכבוד שת'יבודו רוכש
לו.
תנו למספרים לדבר:
נתונים מרכזיים: 4.8 נק', 0.9 ריב', 2.6 אס', 0.4 חט', 0.2 חס', 1.3
איב', 1.8 עב', 11 דקות
אחוזי קליעה: 40.8% מהשדה, 60% מחוץ לקשת, 87.5% מקו העונשין
אזור קליעה מועדף: 0-2 פיט מהטבעת – 1.2 זריקות ב-54.5%
קבלת החלטות: 2.0 אסיסטים על כל איבוד כדור.
המספר הנוסף: במשחקים בהם קיבל יותר משמונה דקות (חמישה בסך-הכל),
ג'יימס רשם 10 נק' ו-5.4 ריב', עם אחוזים נפלאים מהשדה (50%) ועבודה נהדרת בהגנה.
כל זה בממוצע של 19 דקות.
ציון: 7
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה