דירוג עוצמה

שיקגו בולס סיימה את עונת ה"לוק-אאוט" במקום הראשון בליגה, הנה (לפי סדר יורד) תריסר הסיבות להצלחה: 

מאת: Cellar Door




12. ג'ימי באטלר - שיקגו בחרה בבאטלר במקום ה-30 בדארפט האחרון, ומעטים ציפו שישחק הרבה. באטלר באמת לא נכנס עדיין לרוטציה העיקרית של ת'יבודו, אך כששיחק (42 משחקים, 8 דקות בממוצע למשחק) הראה ניצוצות של פוטנציאל הגנתי ויכולת לשנות משחק דרך אנרגטיות. אף אחד לא יופתע אם באטלר יתברג לרוטציה בשנים הבאות, הוא בהחלט מסוגל לתת לקבוצה בוסט רציני מהספסל. 


11. אוהדי הבולס במשחקי חוץ - 24 ניצחונות לעומת 9 הפסדים, זה המאזן של הקבוצה מחוץ לשיקגו העונה, נתון שמספיק למקום הראשון בליגה. כבר בפלייאוף הקודם ראינו איך אוהדי הבולס משתלטים על האולמות באינדיאנה ובאטלנטה ונותנים לקבוצה אנרגיה בלתי צפויה. בפלייאוף הזה, האוהדים הולכים להוות יתרון חשוב, ואל תופתעו לראות בפילדלפיה נוכחות מרשימה של אוהדים עם חולצות אדומות ושחורות. 


10. ריפ המילטון - בדיעבד, העונה של המילטון לא ענתה על הציפיות. "ריפ" הגיע מדטרויט עם ניסיון משמעותי במשחקי פלייאוף חשובים, ויכולת מוכחת בהתקפה. ההתקפה של שיקגו הייתה זקוקה נואשות לסקורר נוסף לצידו של רוז, והמילטון עונה על זה חלקית. המילטון שיחק העונה רק 28 משחקים, שבמהלכם קלע 12 נקודות באחוזים בינוניים (45% מהשדה ו-37% לשלוש), אך נכנס לפלייאוף בכושר טוב, כשהוא משחק בצורה רציפה מאז מרץ ומראה ניצוצות מאותו שחקן התקפה מרכזי בקבוצה אלופה. למזלו(?), יימדד המילטון בעיקר בפלייאוף, יהיה מעניין לעקוב אחריו. 


9. קייל קורבר ורוני ברואר - שני שחקני הכנף המחליפים של הבולס שונים לחלוטין, אך גם משלימים אחד את השני נהדר. קורבר (8 נקודות ב-22 דקות למשחק) נכנס למשחק עם מטרה אחת. לקלוע. הוא עושה את זה מצויין. קורבר קלע העונה 118 שלשות ב-43% (רביעי בליגה בין שחקנים עם לפחות 100 קליעות) והוא שחקן שאסור בשום פנים ואופן להשאיר חופשי. החיסרון העיקרי שלו מגיע בהגנה, שם נכנס לתמונה ברואר. ברואר לא קלע גדול, אבל בהגנה הוא שולט מצויין. רוני הוא למעשה שומר החוץ הטוב ביותר של שיקגו אחרי דנג, ואין ספק שהוא יהיה על המגרש לא מעט אם וכאשר שיקגו תפגוש את לברון ג'יימס ודוויין וייד בגמר המזרח. 


8. היונייטד סנטר - המאזן של הבולס באולמה הביתי, הוא 7-26, שלישי בליגה. בבית ספגו הבולס 87.6 נקודות בממוצע למשחק. בחמשת המשחקים הראשונים שלה בבית ספגה שיקגו 64, 74, 68, 64 ו-64. נתון פשוט מדהים. עם האינטנסיביות של הפלייאוף, צפו לשיפור בנתונים הללו. 


7. עומק הרכזים (סי ג'יי ווטסון, ג'ון לוקאס ומייק ג'יימס) - לאיזו עוד קבוצה בהסטוריה היו ארבעה רכזים שהמאמן יכול היה לסמוך עליהם במשחק פלייאוף? עם הפציעות של רוז, שיקגו היתה חייבת לקבל תפוקה מרכזית מהמחליפים שלו, והם ממש לא אכזבו. ב-42 משחקים קלע לפחות אחד מהשלושה בספרות כפולות, 24 פעמים מסר אחד מהם לפחות חמישה אסיסטים. 
רוז הוא הכוכב הבלתי מעורער של שיקגו, אך בחסרונו הראו ווטסון, לוקאס וג'יימס שלשיקגו יש עומק בעמדת הרכז. עומק שאין לאף קבוצה בליגה, אולי אפילו בהיסטוריה של הליגה.


6. קרלוס בוזר - בוזר, אולי השחקן הכי פחות מוערך בשיקגו, נתן עונה בינונית לעומת הציפיות שהיו ממנו. 15 נקודות ו-8.5 ריבאונדים למשחק הם מספרים לא רעים, אך מספרים רק חלק מהסיפור. המספרים של "ברוזר" לא השתנו גם במשחקים שרוז ו\או המילטון לא שיחקו, משחקים שבהם ציפו ממנו להיות עוגן התקפי, ציפיה שכנראה הייתה גדולה עליו. 
אך דווקא בהגנה, מספריו של בוזר הפתיעו לטובה. כשבוזר היה על המגרש, יריבות שיקגו קלעו רק 94 נקודות על כל 100 פוזשנים, והוא סיים חמישי בליגה ב-DEFENSIVE WIN SHARES, כלי שמסכם את יעילות שחקני ההגנה בליגה. ברור שהעובדה שבוזר חלק את הקו הקדמי עם אחד משחקי ההגנה הטובים בליגה בכל רגע נתון (נואה\אשיק\גיבסון) עזרה למספרים שלו, אך עדיין לא כדאי לזלזל בתרמתו. 


5. עמדת הסנטר (ג'ואקים נואה ועומאר אשיק) - נואה הצרפתי ואשיק הטורקי דואגים שבכל רגע נתון יהיה על המגרש גוף גדול שמסוגל לשמור ולהוריד ריבאונדים. נואה התחיל את העונה עם ציפיות גבוהות. רבים החשיבו אותו כאחד מחמשת הסנטרים הטובים בליגה. למרות שמבחינה התקפית הצרפתי לא רשם מספרים מרשימים במיוחד, התרומה של נואה מתחת לסלים בהחלט שווה טופ-5 בליגה. אולם, דווקא אשיק היה זה שהפתיע. מי שנחשב על ידי רבים כגבוה שיכול לתרום עשר דקות במשחק כדי לתת מנוחה לגבוהים "הבכירים", עשה קפיצת מדרגה רצינית העונה, ואפילו צפוי להיכנס לאחת מחמישיות ההגנה של העונה. לא רע לשחקן שעבר בטרייד לשיקגו תמורת שתי בחירות סיבוב שני. נואה ואשיק מורידים יחד 15 ריבאונדים בממוצע ומוסיפים כמעט 3 חסימות. חשוב מכך, בעונת הפציעות הזו הם הפסידו רק שני משחקים יחדיו, וכך הפכו לקלף הכי בטוח של שיקגו. לא משנה נגד מי היא משחקת, עמדת הסנטר של שיקגו לא נופלת מאף קבוצה בליגה. 


4. טאג' גיבסון - רבים יחשבו שגיבסון ממוקם גבוה מדי בדירוג הזה, בטח אם יציצו במספריו הצנועים שלו - 7 נק', 5 ריב' וחסימה ב-20 דקות למשחק. אבל שוב, כמו עם אשיק וברואר, המספרים ממש לא מספרים את הסיפור. גיבסון סיים את העונה עם +/- של 298, מקום 15 בליגה, ושני בין שחקני הבולס (אחרי דנג). הפורוורד של שיקגו שלט ברחבה בשני צידי המגרש ואמלל כל קו קדמי יריב. גיבסון אחראי במידה רבה לדומיננטיות של שיקגו בהגנה ובריבאונד, ובהחלט ניתן לצפות שהדקות שלו יקפצו בפלייאוף. בהחלט יכול להיות שברוב דקות המאני טיים יהיה על המגרש על חשבון בוזר. 


3. לואול דנג - דנג, הבריטי יליד סודאן, נתן את עונה מצויינת, נבחר לראשונה לאולסטאר וצפוי לקבל לא מעט קולות בבחירה לשחקן ההגנה של העונה. המספרים שלו לא מבריקים כבעבר, מלבד אסיסטים למשחק אין שיפור בסטטיסטיקה של דנג. למעשה, ברוב הקטגוריות יש ירידה. אבל המספרים לא מספרים את הסיפור. דנג השתלט על הקבוצה כשרוז היה מושבת, ולמעשה סחב את הבולס התקפית במשחקים רבים לאורך העונה. נוסיף לכך את העובדה שדנג היה שוב שחקן ההגנה הטוב של הקבוצה, ואחד הטובים בליגה, ונקבל את השחקן השני הכי חשוב בקונדטנדרית. קשה לומר שמישהו ציפה לזה לפני כמה שנים. 


2. דריק רוז - כף רגל, קרסול, מפשעה, גב ובוהן. אלו כל המקומות שהבם נפצע העונה דריק רוז. הוא החמיץ בסך הכל 26 משחקים העונה, כמעט 40% מכל משחקי הבולס. כששיחק, רוז סיים את העונה עם מספרים דומים למספרי עונת ה-MVP, עם 21 נק', 8 אס' ו-3 ריב' למשחק. רוז אמנם צפה מהספסל בבולס מבטיחים את ראשות המזרח, ולאחר מכן גם את המקום הראשון בליגה, אך אין ספק ששיקגו במיטבה כשרוז על המגרש, עם מאזן של 7-33 במשחקים בהם התלבש. שיקגו תהיה חייבת את דריק במטיבו על מנת להעפיל לגמר ה-NBA. 


1. טום ת'יבודו - מה עוד אפשר להגיד על הבחור? ת'יבודו הגיע לפני שנתיים מבוסטון, שם היה מאמן ההגנה של הסלטיקס, אחת מקבוצות ההגנה הגדולות של העשור. אף אחד לא ציפה שת'יבודו יהפוך תוך שנתיים לאחד המאמנים המובילים ב-NBA. הבולס, בהדרכת ת'יבס, ניצחו העונה 50 משחקים, שמרו את יריבותיהם על 82 נקודות למשחק, הובילו את הליגה בריבאונדים וספיגת נקודות בהגנה. ת'יבודו בנה קבוצה מלוכדת, אינטנסיבית ומעל הכל חכמה. קבוצה שסיימה עם המאזן הטוב בליגה למרות ששיחקה יותר משליש ממשחקיה ללא רוז והמילטון, שני המוציאים העיקריים לפועל. שיקגו נכנסת לפלייאוף כשת'יבודו הוא היתרון הגדול שלה על היריבות.