כינוי חיבה או קריאת גנאי?

קרלוס בוזר, הידוע בכינויו "בוז", היה אמור להיות הכינור השני לדריק רוז. בפועל, השחקן לא עונה על הציפיות, אבל מצד שני הקבוצה מסיימת עוד עונה במקום הראשון בליגה. בוז' הגדול או שריקות בוז לבוזר? כתבה של Cellar Door על הפורוורד האמריקאי.

מאת: Cellar Door

"רך", "עצלן", "שומר רע", "חוזה גדול מדי"... אלה חלק קטן מהתיאורים הנזרקים לאוויר כשמדברים על קרלוס בוזר, הפאוור פורוורד של שיקגו בולס .המון ביקורת הופנתה כלפי בוזר בעונתו הראשונה בשיקגו. בעונה שעברה בוזר, שחתם בקיץ על חוזה עתק (75 מיליון דולר לחמש שנים) פספס 23 משחקים עקב פציעה, וגם כששיחק הציג תפוקה דלה לעומת התרומה שלו לצד דרון וויליאמס ביוטה ג'אז.
בפלייאוף הביקורות התחזקו. המספרים שלו ב סדרות של הבולס, 12.6 נק' ו-9.7 ריב', היו רחוקים מלהרשים, ההגנה שלו על ג'וש סמית' של אטלנטה וכריס בוש ממיאמי היתה אחת מנקודות התורפה של הבולס באותן סדרות, וכשהיה צריך לעזור לדריק רוז שמשך את האש מההגנות, בוזר לא סיפק את הסחורה.
העניין לא נעלם מעיניו של קואץ' ת'יבודו, שהעדיף לעלות לרגעים המכריעים עם טאג' גיבסון. שהשיא הגיע במשחק החמישי בחצי גמר המזרח נגד ההוקס, כשבוזר צפה מהספסל בטאג' גיבסון בתצוגה מרשימה ברבע הרביעי. גיבסון שהוליך את הבולס לאחד מהניצחנות החשובים של העונה. בעקבות המשחק החלו דיונים בקרב אנשי הכדורסל – "מי צריך להיות הפאוור פורוורד שמסיים משחקים בשיקגו?". רבים טענו שההגנה והקשיחות של גיבסון מעניקים לו את היתרון. בכך הפך בוזר מאולסטאר מובהק לשחקן שמאבד את מקומו במגרש למחליף אנרגטי וצעיר. 

השנה קיווה בוזר להשתיק את המבקרים ולהוכיח לעולם הכדורסל שהוא יכול להיות השחקן השני הכי טוב בקבוצה אלופה. על הנייר היו לא תנאים מצויינים לעשות את זה. כבר בינואר קיבלנו רמז לעונה שהולכת להיות לשיקגו. ה-MVP של הליגה, והשחקן שבוזר כביכול עומד בצילו, דריק רוז, הרבה להיפצע והחמיץ העונה 28 משחקים, יותר מ-40%. ריפ המילטון, הרכש מדטרויט שהיה אמור להוות נשק עיקרי בהתקפת הבולס גם נאבק עם פציעות והחמיץ לא פחות מ-38 משחקים. לעומתם, בוזר שנחשב לשחקן המועד לפציעות, לא החמיץ משחק ליגה אחד העונה. הזדמנות פז לתת הצהרה, להוביל את הבולס הפצועים ולמלא את החלל העצום שהשאיר רוז בהתקפה.
התוצאות לא היו חד משמעיות. הבולס התגברו על מכת הפציעות, וסיימו את העונה הסדירה עם המאזן הטוב בליגה. שיקגו הציגה העונה הגנה רצחנית, ספגה הכי מעט נקודות למשחק מאז הספרס מודל 2004/5 וקבעה שיא מועדון. כן, גם בעונות של פיפן-רודמן-ג'ורדן, שיקגו לא ספגה כל-כך מעט נקודות.

בוזר מתוך הטוויטר הרשמי של שיקגו בולס

אך מה עם בוזר?
מבחינה סטטיסטית זו עונתו החלשה ביותר מאז עונת הרוקי בקליבלנד, עם שיאים שליליים בנקודות (15), ריבאונדים (8.6), אסיסטים (1.9) ודקות (29.5), אך אם נסתכל על מספרים שלו בהשוואה ל-36 דקות, אזי הם באותו קו עם נתונים שלו בשנים האחרונות. בניגוד לציפיות, המספרים שלו ירדו נמוך אף יותר כשדריק רוז לא שיחק. במשחקים אלו, כאשר היה צריך להיות עוגן התקפי מרכזי, אכזב וסיים עם 15 נק' ו-8 ריב'. גם כשהמילטון הצטרף לרוז ברשימת הפצועים בוזר לא התעלה וסיפק את אותם הנתונים.
אם הירודה במספרים לא הספיקה, לקראת מועד ההעברות נפוצה שמועה שרוז ביקש מהנהלת הקבוצה לנסות להשיג את פאו גאסול, כשברור לכל שאם האחרון יגיע, זה יהיה על חשבון בוזר. רוז עצמו הכחיש כמובן את השמועות, אבל אולי מאחורי העשן הזה מסתתרת גם להבה קטנה של אש. 
דווקא בצד ההגנתי, הצד החלש של בוזר, הוא סיפק העונה את היכולת ואת המספרים הטובים בקריירה. "ברוזר" הוביל את הבולס ב-Defensive Rating, כלי שמראה כמה נקודות קלעה היריבה במאה התקפות. הנתון של בוזר הוא 94. בוז' נמצא במקום החמישי בליגה ב- Defensive Win Shares, עם 4.2. הנתון הזה מסכם את כמות הניצחונות שהשחקן הוסיף לקבוצתו דרך ההגנה. לפניו בדירוג: ג'וש סמית', לברון ג'יימס, אנדרה איגודאלה ודווייט הווארד, כולם שחקני הגנה מוכחים.

בעקבות כל הנתונים שעברנו עליהים מתברר העוול הגדול שנעשה לבוזר. במקום להיחשב כאחד מהשחקנים המשלימים הטובים בליגה, שחקן ששם גוף בהגנה, מוריד עשרה כדורים חוזרים למשחק וקולע זריקות פנויות, הוא נמדד לפי החוזה שלו. או יותר נכון, החוזה שדרון וויליאמס השיג לו. 
עם דרון וויליאמס ביוטה, בוזר רשם 20 ו-10 מדי עונה, וזה הספיק לבולס שהיו להוטים להביא כוכב לצידו של רוז. בוזר מצטרף לרשימה נאה של שחקנים שעזבו פליימייקר אמיתי וירדו בתפוקה ההתקפית שלהם. דייויד ווסט, ריצ'ארד ג'פרסון ושון מאריון למשל.
בוזר מצטיין בדברים שהוא עושה: הורדת ריבאודנים בהגנה, משחק הפיקאנ'פופ בהתקפה, ואיתו הקליעה מחצי מרחק. הבעיה היא כשמבקשים ממנו לעשות דברים שהוא לא יודע, דברים ששחקן שמרוויח 15 מיליון דולר בעונה "צריך לעשות" - יצירת מצבים לעצמו ולאחרים, שמירה על שחקני הפנים המובילים של היריבה ומנהיגות על המגרש. בוזר מרוויח יותר מרוז, וזו הקללה שלו.

פלייאוף 2012 בפתח ואיתו המבחן הגדול של בוזר. האם יצליח להתעלות על עצמו ולהצדיק את החוזה השמן שקיבל, או האם ייזכר לנצח בתור אלן יוסטון גירסה 2.0, שחקן לא רע שמרוויח הרבה יותר ממה ששווה. התוצאות בפלייאוף ישפיעו על ההחלטה שהנהלת הבולס תהיה חייבת לקבל לפני העונה הבאה, עם סיום חוזה הרוקי של רוז (וקפיצתו ל-19 מיליון דולר בעונה הבאה), האם התפוקה של בוזר שווה את החוזה העצום שלו שיקשה על הקבוצה להחתים שחקני מפתח אחרים?
זה עלול להיות הפלייאוף האחרון של קרלוס בוזר במדי הבולס, ויש לו הרבה מה להוכיח.