אותה הגברת בשינוי האדרת, ועם קרח עם הברך

תם עוד קיץ ומלפפוניו, עלי הסתיו ממשיכים לנשור, ושיקגו בולס מתכוננת לעונה חדשה עם המון סימני שאלה וחששות באוויר – מתי דריק רוז יחזור למגרשים ובאיזו יכולת? האם שחקני הספסל החדשים ישכיחו במהרה את שחקני הספסל שעזבו בקיץ? האם נגיע לפלייאוף השנה?

מאת: עמירם טאובר

ההיעדרות של רוז מהמגרשים מחלישה את הבולס ללא ספק. עם רוז הם קונטנדרים (מועמדים לאליפות), בלי רוז הם קבוצה שתנסה להיאבק על מקום בפלייאוף. בחודש ספטמבר האחרון, פאנל מומחים של ESPN בחר בו לשחקן החמישי הטוב בליגה לפני גארדים מובילים כגון קובי בראיינט, דויין וייד, דרון וויליאמס, ראסל ווסטברוק וראז'ון רונדו, חרף הידיעה שהוא פצוע ולא ברור מתי יחזור לשחק ובאיזו יכולת. המשחק של הבולס בשנתיים האחרונות הסתמך מאוד על יכולותיו האישיות של רוז, ובהיעדרו, המאמן טום "ת'יבס" תיבודו יצטרך למצוא שחקנים אחרים שישימו נקודות על הלוח.

יחד עם זאת, המצב הנוכחי לא זר לחלוטין לשיקגו. טרם פציעתו של רוז, הוא שיחק בעונה האחרונה 39 משחקים בלבד מתוך 66, כלומר החמיץ 40% מהמשחקים, במסגרתם סי ג'יי ווטסון וג'ון לוקאס הופקדו על עמדת הרכז והובילו את הקבוצה למאזן 18 נצחונות ו-9 הפסדים. העונה ווטסון ולוקאס כבר לא איתנו, אבל במקומם הגיעו תחליפים ראויים לא פחות – קירק היינריך, נייט רובינסון ומרקיז טיג.

 היינריך מכיר את עמדת הרכז בשיקגו מצוין, כמו גם את הקהל ביונייטד סנטר, אחרי שבע עונות בהן פתח בחמישיה של הבולס. היינריך עבר פציעות ובעונות האחרונות לא סיפק את הסחורה בעמדת הרכז של אטלנטה, אבל הוא עדיין רכז ששומר טוב. החיבור עם מאמן הגנתי כמו ת'יבודו ועם הקהל צפוי לעשות לו טוב.

בקבוצה עם נואה ורובינסון בטוח יהיה שמח...

הרוקי מרקיז טיג זכה באליפות המכללות בעונה האחרונה עם קנטאקי, תחת הדרכתו של המאמן ג'ון קאליפרי. הוא שיתף שם פעולה עם בחירות מס' 1 ו-2 בדראפט 2012, אנתוני דיוויס ומייקל קיד-גילכריסט. בקנטאקי הוא הציג אתלטיות ויכולת חדירה טובה לסל לצד יכולת קבלת החלטות בינונית טיפוסית לפרשמן. מרקיז הוא אחיו הצעיר של חברו לקבוצה של היינריך באטלנטה, הרכז ג'ף טיג. באופן לא מפתיע, באתרי הדראפט השונים חלק גדול מההשוואות היו לאחיו הגדול. בליגת הקיץ בלס וגאס הוא לא הבריק, עם 10.6 נקודות ב-29% מהשדה ו-3 אסיסטים על 3.8 איבודים.

רובינסון נמצא על חוזה לא מובטח וייתכן שאף לא יתחיל את העונה בקבוצה. עם זאת, קשה לראות את הבולס מסתמכים למשך עונה שלמה על קו אחורי של היינריך את טיג. רובינסון הוא גארד מנוסה, אך סבל בשנים האחרונות בעיקר מתדמית שהדביק לעצמו – אלוף ההטבעות הגמד שיכול לנתר לשמיים, תדמית שהפכה אותו יותר לקוריוז מאשר לשחקן כדורסל שלוקחים ברצינות. דווקא בעונה האחרונה הוכיח את עצמו כגארד מחליף ראוי, עם 11.2 נק' ו-4.5 אס' ב-23 דקות במדי גולדן סטייט.

עבור שלושתם זו תהיה הזדמנות מצוינת להוכיח את עצמם בהיעדרו של רוז, הן בפני המאמן והנהלת שיקגו והן בפני שאר הליגה.

מה לגבי שאר הספסל? מי ימלא את החסר שהשאירו קייל קורבר, רוני ברואר ועומר אשיק?

בתפקיד קלעי השלשות מהספסל, הבולס שלחו את קייל קורבר לאטלנטה בתמורה לטרייד אקספשן ומזומנים. במקומו הוחתם מרקו בלינלי, הזכור לנו היטב ממשחקי נבחרת איטליה נגד ישראל במוקדמות אליפות אירופה.

בחמש השנים שלו בליגה עד כה, עמד בלינלי על 39.3% מהשלוש והפך לפקטור מאיים שגורם להגנות לצאת החוצה. הוא צפוי למלא פונקציה דומה לזו של קורבר.

שחקן נוסף שצפוי למלא את פונקצית קלעי השלשות הוא ולדימיר רדמנוביץ'. "ולאד ראד" כבר עבר 11 עונות בליגה, ולאורך הקריירה עומד על 38% מחוץ לקשת. הוא לא ידוע בתור שחקן הגנה גדול או ריבאונדר טוב, והוא כבד מדי לעמדה 3 ורך מדי לעמדה 4. אבל כשיגיע הזמן במשחק שהקבוצה תצטרך להעמיד על המגרש מספר אלטרנטיבות לקליעת שלוש, אל תתפלאו לראות את ת'יבס שולף את ראדמנוביץ' מהספסל.

שחקן חשוב במערך הספסל בעונות החולפות היה רוני ברואר, גארד הגנתי גבוה ששימש כסטופר נגד סווינגמנים דוגמת לברון ג'יימס, קווין דוראנט, קובי בראיינט, פול פירס ודומיהם. העונה ברואר יעשה סטופים הגנתיים במדיסון סקוור גארדן, ומי שיצטרך להיכנס לנעליו הוא ג'ימי באטלר. בדקות המעטות שקיבל בעונה שעברה, באטלר הוכיח הרבה נחישות. בליגת הקיץ בלאס וגאס הצטיין באטלר עם 20.8 נק' ו-6.5 ריב'. אין מה לצפות שבאטלר כבר העונה יעצור את קינג ג'יימס או קובי על 3 נק' ב-30%, אבל בשיקגו תולים תקוות שיראו מבאטלר את מימוש הפוטנציאל שלא ראו בזמנו מג'יימס ג'ונסון.

בוזר משתחרר...אם לא ישחק טוב, בקיץ הבא הוא ישוחרר

בעמדת הסנטר המחליף, שיקגו נפרדה מהטורקי עומאר אשיק, אחרי שויתרה על האפשרות להשוות את הצעת החוזה שהגישה לו יוסטון בגובה 25 מיליון דולר ל-3 שנים. בהיעדר אלטרנטיבות, הוחתם הסנטר הותיק נאזי מוחמד למלא את החלל.

תרומתו של אשיק אינה נמדדת במספריו האישיים אלא באלו של הקבוצה והוא היה משחקני ההגנה הבולטים בקבוצה בעונה האחרונה. יחד עם זאת, יש שני צדדים למטבע והמציאות לא רעה כל כך – אשיק בשתי העונות שלו בשיקגו היה שחקן התקפה מוגבל, עם יד רעה מאוד מקו העונשין, ואף הפסיד לשיקגו במו ידיו את משחק 6 מול פילדלפיה בפלייאוף האחרון עם שתי החטאות עונשין קריטיות בשניות הסיום.

מוחמד שחקן התקפה טוב יותר, קלעי עונשין טוב יותר ושחקן הגנה לא רע.

אז למה אפשר לצפות בעונה הקרובה משיקגו בולס?

אפשר לצפות שהם לא יוותרו בקלות על מקום בפלייאוף. בעונה שעברה, כאשר רוז ישב בחליפה על הספסל, הפך ת'יבודו את הקבוצה לחבורת לוחמים שלא עושים חיים קלים לאף אחד. בוזר, נואה, דנג, טאג' גיבסון וריפ המילטון יהוו את חוט השני, כשאליהם יצטרף היינריך שחזר מ"גלות" בוושינגטון ואטלנטה.

אפשר לצפות לסכימות ההגנתיות של טום ת'יבודו, מאסטר ההגנה שמכיר כל קבוצה בליגה כמו את כף ידו, שיודע להכין תוכניות משחק מדוקדקות ומדויקות כנגד כל כוכב בליגה, כמובן לאחר שעות על גבי שעות של ניתוח צפייה בקטעי וידאו.

אפשר לצפות לחלוקת נקודות שוויונית למדי. בהיעדר רוז, הבולס יפתחו את העונה ללא גו-טו-גאי מובהק, וסביר מאוד להניח חלוקת נקודות די שוויונית בין שחקני החמישיה וגם תרומה לא קטנה מהספסל.

אפשר לצפות להפסדים במאני טיים. זה כואב ומרגיז, אבל כשהמשחקים יהיו על הכף ויהיה צריך מישהו שייקח את האחריות על הכתפיים, לשיקגו נכון להיום אין אף שחקן שיכול ליצור לעצמו מצב קליעה, משהו שהקבוצה לא הכירה מאז שבן גורדון הגיע לקבוצה ב-2004. במאני טיים, הבולס יישענו כנראה בעיקר על היכולת של קרלוס בוזר ולואל דנג, או לחלופין יתבססו על תרגילים קבוצתיים.

ולאד ראד - ייכנס לנעליים של קורבר?

אפשר לצפות למשברים. יהיו כמה כאלו, כפי שכבר ראינו בשנים עברו – כשבוזר לא ישמור ויעוף לספסל עד סוף המשחק, כשנואה או דנג ייפצעו או ישחקו עם פציעות כמו שכבר התרגלו לעשות בשנים האחרונות, כשעוד שלשה של בלינלי תגרד את הטבעת ותהפוך למתפרצת מצד שני, כשהיינריך שוב יזכיר לנו שהוא רכז פרווה, כשרובינסון יזכיר לנו שאפשר להוציא את הילד מהשכונה אבל אי אפשר להוציא את השכונה מהילד, כשטיג יעשה טעויות של רוקי שיעלו לקבוצה במשחקים, כשהקבוצה תפסיד 3-4 משחקים רצופים צמודים ונתחיל לתהות האם יש להם את זה.

לסיכום, אפשר לצפות לרע ולקוות לטוב. כי כל עוד דרק רוז בתהליך שיקום, אין יותר מדי למה לצפות, בטח לא לגמר מזרח או נצחונות ליגה משכנעים על הלייקרס, הת'אנדר או מיאמי. אבל רוז יהיה שם מתישהו. לא בדצמבר, גם לא בינואר אבל מתישהו הוא יהיה שם. וכשהוא יחזור, הוא יחזור ליחידה מלוכדת ולוחמנית שתיאבק בשיניים מול כל יריבה באשר היא.