פרויקט פתיחת העונה הסדירה

צוות הבלוגובולס שמח להציג בפניכם את פרויקט פתיחת עונת 2012/3!

איור: אביב אזורי

כותבים: עמירם טאובר ואמיר שפירא

עורך: אמיר שפירא

תמונת שער: אביב אזורי

אותה הגברת בשינוי האדרת, ועם קרח עם הברך - עמירם טאובר על השינויים בקבוצה

צו 8 - על התפקיד החדש של בוזר והמילטון

מעז יצא מתוק? - האם הפציעה תעשה טוב לדריק רוז?

ביי ביי בנצ'-מוב - נפרדים מהספסל הטוב בליגה

!Las Vegas Baby - סיכום ליגת הקיץ של הבולס

קריאה מהנה!

אותה הגברת בשינוי האדרת, ועם קרח עם הברך

תם עוד קיץ ומלפפוניו, עלי הסתיו ממשיכים לנשור, ושיקגו בולס מתכוננת לעונה חדשה עם המון סימני שאלה וחששות באוויר – מתי דריק רוז יחזור למגרשים ובאיזו יכולת? האם שחקני הספסל החדשים ישכיחו במהרה את שחקני הספסל שעזבו בקיץ? האם נגיע לפלייאוף השנה?

מאת: עמירם טאובר

ההיעדרות של רוז מהמגרשים מחלישה את הבולס ללא ספק. עם רוז הם קונטנדרים (מועמדים לאליפות), בלי רוז הם קבוצה שתנסה להיאבק על מקום בפלייאוף. בחודש ספטמבר האחרון, פאנל מומחים של ESPN בחר בו לשחקן החמישי הטוב בליגה לפני גארדים מובילים כגון קובי בראיינט, דויין וייד, דרון וויליאמס, ראסל ווסטברוק וראז'ון רונדו, חרף הידיעה שהוא פצוע ולא ברור מתי יחזור לשחק ובאיזו יכולת. המשחק של הבולס בשנתיים האחרונות הסתמך מאוד על יכולותיו האישיות של רוז, ובהיעדרו, המאמן טום "ת'יבס" תיבודו יצטרך למצוא שחקנים אחרים שישימו נקודות על הלוח.

יחד עם זאת, המצב הנוכחי לא זר לחלוטין לשיקגו. טרם פציעתו של רוז, הוא שיחק בעונה האחרונה 39 משחקים בלבד מתוך 66, כלומר החמיץ 40% מהמשחקים, במסגרתם סי ג'יי ווטסון וג'ון לוקאס הופקדו על עמדת הרכז והובילו את הקבוצה למאזן 18 נצחונות ו-9 הפסדים. העונה ווטסון ולוקאס כבר לא איתנו, אבל במקומם הגיעו תחליפים ראויים לא פחות – קירק היינריך, נייט רובינסון ומרקיז טיג.

 היינריך מכיר את עמדת הרכז בשיקגו מצוין, כמו גם את הקהל ביונייטד סנטר, אחרי שבע עונות בהן פתח בחמישיה של הבולס. היינריך עבר פציעות ובעונות האחרונות לא סיפק את הסחורה בעמדת הרכז של אטלנטה, אבל הוא עדיין רכז ששומר טוב. החיבור עם מאמן הגנתי כמו ת'יבודו ועם הקהל צפוי לעשות לו טוב.

בקבוצה עם נואה ורובינסון בטוח יהיה שמח...

הרוקי מרקיז טיג זכה באליפות המכללות בעונה האחרונה עם קנטאקי, תחת הדרכתו של המאמן ג'ון קאליפרי. הוא שיתף שם פעולה עם בחירות מס' 1 ו-2 בדראפט 2012, אנתוני דיוויס ומייקל קיד-גילכריסט. בקנטאקי הוא הציג אתלטיות ויכולת חדירה טובה לסל לצד יכולת קבלת החלטות בינונית טיפוסית לפרשמן. מרקיז הוא אחיו הצעיר של חברו לקבוצה של היינריך באטלנטה, הרכז ג'ף טיג. באופן לא מפתיע, באתרי הדראפט השונים חלק גדול מההשוואות היו לאחיו הגדול. בליגת הקיץ בלס וגאס הוא לא הבריק, עם 10.6 נקודות ב-29% מהשדה ו-3 אסיסטים על 3.8 איבודים.

רובינסון נמצא על חוזה לא מובטח וייתכן שאף לא יתחיל את העונה בקבוצה. עם זאת, קשה לראות את הבולס מסתמכים למשך עונה שלמה על קו אחורי של היינריך את טיג. רובינסון הוא גארד מנוסה, אך סבל בשנים האחרונות בעיקר מתדמית שהדביק לעצמו – אלוף ההטבעות הגמד שיכול לנתר לשמיים, תדמית שהפכה אותו יותר לקוריוז מאשר לשחקן כדורסל שלוקחים ברצינות. דווקא בעונה האחרונה הוכיח את עצמו כגארד מחליף ראוי, עם 11.2 נק' ו-4.5 אס' ב-23 דקות במדי גולדן סטייט.

עבור שלושתם זו תהיה הזדמנות מצוינת להוכיח את עצמם בהיעדרו של רוז, הן בפני המאמן והנהלת שיקגו והן בפני שאר הליגה.

מה לגבי שאר הספסל? מי ימלא את החסר שהשאירו קייל קורבר, רוני ברואר ועומר אשיק?

בתפקיד קלעי השלשות מהספסל, הבולס שלחו את קייל קורבר לאטלנטה בתמורה לטרייד אקספשן ומזומנים. במקומו הוחתם מרקו בלינלי, הזכור לנו היטב ממשחקי נבחרת איטליה נגד ישראל במוקדמות אליפות אירופה.

בחמש השנים שלו בליגה עד כה, עמד בלינלי על 39.3% מהשלוש והפך לפקטור מאיים שגורם להגנות לצאת החוצה. הוא צפוי למלא פונקציה דומה לזו של קורבר.

שחקן נוסף שצפוי למלא את פונקצית קלעי השלשות הוא ולדימיר רדמנוביץ'. "ולאד ראד" כבר עבר 11 עונות בליגה, ולאורך הקריירה עומד על 38% מחוץ לקשת. הוא לא ידוע בתור שחקן הגנה גדול או ריבאונדר טוב, והוא כבד מדי לעמדה 3 ורך מדי לעמדה 4. אבל כשיגיע הזמן במשחק שהקבוצה תצטרך להעמיד על המגרש מספר אלטרנטיבות לקליעת שלוש, אל תתפלאו לראות את ת'יבס שולף את ראדמנוביץ' מהספסל.

שחקן חשוב במערך הספסל בעונות החולפות היה רוני ברואר, גארד הגנתי גבוה ששימש כסטופר נגד סווינגמנים דוגמת לברון ג'יימס, קווין דוראנט, קובי בראיינט, פול פירס ודומיהם. העונה ברואר יעשה סטופים הגנתיים במדיסון סקוור גארדן, ומי שיצטרך להיכנס לנעליו הוא ג'ימי באטלר. בדקות המעטות שקיבל בעונה שעברה, באטלר הוכיח הרבה נחישות. בליגת הקיץ בלאס וגאס הצטיין באטלר עם 20.8 נק' ו-6.5 ריב'. אין מה לצפות שבאטלר כבר העונה יעצור את קינג ג'יימס או קובי על 3 נק' ב-30%, אבל בשיקגו תולים תקוות שיראו מבאטלר את מימוש הפוטנציאל שלא ראו בזמנו מג'יימס ג'ונסון.

בוזר משתחרר...אם לא ישחק טוב, בקיץ הבא הוא ישוחרר

בעמדת הסנטר המחליף, שיקגו נפרדה מהטורקי עומאר אשיק, אחרי שויתרה על האפשרות להשוות את הצעת החוזה שהגישה לו יוסטון בגובה 25 מיליון דולר ל-3 שנים. בהיעדר אלטרנטיבות, הוחתם הסנטר הותיק נאזי מוחמד למלא את החלל.

תרומתו של אשיק אינה נמדדת במספריו האישיים אלא באלו של הקבוצה והוא היה משחקני ההגנה הבולטים בקבוצה בעונה האחרונה. יחד עם זאת, יש שני צדדים למטבע והמציאות לא רעה כל כך – אשיק בשתי העונות שלו בשיקגו היה שחקן התקפה מוגבל, עם יד רעה מאוד מקו העונשין, ואף הפסיד לשיקגו במו ידיו את משחק 6 מול פילדלפיה בפלייאוף האחרון עם שתי החטאות עונשין קריטיות בשניות הסיום.

מוחמד שחקן התקפה טוב יותר, קלעי עונשין טוב יותר ושחקן הגנה לא רע.

אז למה אפשר לצפות בעונה הקרובה משיקגו בולס?

אפשר לצפות שהם לא יוותרו בקלות על מקום בפלייאוף. בעונה שעברה, כאשר רוז ישב בחליפה על הספסל, הפך ת'יבודו את הקבוצה לחבורת לוחמים שלא עושים חיים קלים לאף אחד. בוזר, נואה, דנג, טאג' גיבסון וריפ המילטון יהוו את חוט השני, כשאליהם יצטרף היינריך שחזר מ"גלות" בוושינגטון ואטלנטה.

אפשר לצפות לסכימות ההגנתיות של טום ת'יבודו, מאסטר ההגנה שמכיר כל קבוצה בליגה כמו את כף ידו, שיודע להכין תוכניות משחק מדוקדקות ומדויקות כנגד כל כוכב בליגה, כמובן לאחר שעות על גבי שעות של ניתוח צפייה בקטעי וידאו.

אפשר לצפות לחלוקת נקודות שוויונית למדי. בהיעדר רוז, הבולס יפתחו את העונה ללא גו-טו-גאי מובהק, וסביר מאוד להניח חלוקת נקודות די שוויונית בין שחקני החמישיה וגם תרומה לא קטנה מהספסל.

אפשר לצפות להפסדים במאני טיים. זה כואב ומרגיז, אבל כשהמשחקים יהיו על הכף ויהיה צריך מישהו שייקח את האחריות על הכתפיים, לשיקגו נכון להיום אין אף שחקן שיכול ליצור לעצמו מצב קליעה, משהו שהקבוצה לא הכירה מאז שבן גורדון הגיע לקבוצה ב-2004. במאני טיים, הבולס יישענו כנראה בעיקר על היכולת של קרלוס בוזר ולואל דנג, או לחלופין יתבססו על תרגילים קבוצתיים.

ולאד ראד - ייכנס לנעליים של קורבר?

אפשר לצפות למשברים. יהיו כמה כאלו, כפי שכבר ראינו בשנים עברו – כשבוזר לא ישמור ויעוף לספסל עד סוף המשחק, כשנואה או דנג ייפצעו או ישחקו עם פציעות כמו שכבר התרגלו לעשות בשנים האחרונות, כשעוד שלשה של בלינלי תגרד את הטבעת ותהפוך למתפרצת מצד שני, כשהיינריך שוב יזכיר לנו שהוא רכז פרווה, כשרובינסון יזכיר לנו שאפשר להוציא את הילד מהשכונה אבל אי אפשר להוציא את השכונה מהילד, כשטיג יעשה טעויות של רוקי שיעלו לקבוצה במשחקים, כשהקבוצה תפסיד 3-4 משחקים רצופים צמודים ונתחיל לתהות האם יש להם את זה.

לסיכום, אפשר לצפות לרע ולקוות לטוב. כי כל עוד דרק רוז בתהליך שיקום, אין יותר מדי למה לצפות, בטח לא לגמר מזרח או נצחונות ליגה משכנעים על הלייקרס, הת'אנדר או מיאמי. אבל רוז יהיה שם מתישהו. לא בדצמבר, גם לא בינואר אבל מתישהו הוא יהיה שם. וכשהוא יחזור, הוא יחזור ליחידה מלוכדת ולוחמנית שתיאבק בשיניים מול כל יריבה באשר היא.

צו 8

בהיעדרו של דריק רוז נופלת האחריות על שני השחקנים המנוסים של הקבוצה, השניים שהובילו קבוצות לפלייאוף והגיעו לבולס כדי להוליך את הקבוצה להצלחות. ריפ המילטון וקרלוס בוזר נקראים לדגל.

מאת: אמיר שפירא

אפשר לשכוח מההישגים של השניים האחרונות, מקום ראשון כבר לא יהיה. חלומות על אליפות – רק לפנטזיונרים שמצפים לחזרה של דריק רוז. בינתיים, שיקגו ניצבת בפני עונה קשה. רוב הפרשנים חוזים שהבולס יצליחו להעפיל לפלייאוף, אבל כמעט כולם משערים שזה יהיה מהמקומות האחרונים במזרח. אני נזכר במכת הפציעות של הבולס בעונה שעברה, ומקווה שאפשר לשאוב ממנה אופטימיות. דריק רוז החמיץ 27 משחקים, הבולס הצליחו לנצח 18 מתוכם והיו במאזן של 67%. כמו קבוצת פלייאוף בכירה (בטח במזרח). יש לציין שב-22 מתוך 27 המשחקים, רוז התלווה לפצוע אחר – ברוב המקרים ריפ המילטון. שיקגו הצליחה לשמור על מאזן נהדר לא רק בלי רוז, אלא גם בלי שחקנים חשובים נוספים. המפתח של ההצלחה טמון בהתאמות שת'יבודו עשה ובהתעלות של סי ג'יי ווטסון ובעיקר ג'ון לוקאס, שקפץ על ההזדמנות בשתי ידיים. האופטימיות לקראת העונה החדשה נובעת מהמחשבה שהפעם ת'יבודו מגיע כשהוא יודע שעליו להכין את השחקנים לעונה בלי רוז. הפעם הוא ייצור היררכיה מסודרת ומתואמת, הוא יכין קאדר מאורגן ומאומן. סיבה נוספת היא בכך שהעונה חוזרים לקצב משחקים רגיל ולא דחוס כמו בעונה שעברה. שיקגו הייתה הקבוצה הפצועה ביותר בעונה שחלפה, כשלעתים אפילו שלושה שחקני רוטציה ישבו על הספסל בלבוש אזרחי. אולי הפעם זה יהיה שונה, אולי פרט לרוז אף אחד לא יעדר לתקופה ממושכת.

הזמן שלהם להוביל (צילום: בראיין קאסלה, שיקגו טריביון)

גם אם התקוות יתממשו, שיקגו עדיין תישאר תלויה בשני שחקנים – ריפ המילטון וקרלוס בוזר. שני שחקני החיזוק המשמעותיים שהגיעו לעיר הרוחות בשנתיים האחרונות. בין השניים יש קווי דמיון ושוני. את השוני בין השניים אשאיר לזמן אחר ואתמקד בדמיון. שניהם הגיעו לבולס כמושיעים. בוזר בשלהי פגרת הקיץ המטורפת של 2010, במסגרתה חלמו ריינסדורף ושות' על לברון ג'יימס ודוויין וייד ונאלצו להסתפק באולסטאר מיוטה. הצפיות מבוזר היו גבוהות, והוא לא הצליח לממש אותן. הפורוורד דעך בפלייאוף, ושיקגו לא איימה על אליפות המזרח של מיאמי. בתום סדרת גמר המזרח נגד ההיט החליטו קברניטי הקבוצה לצרף שחקן בכיר לקו החוץ, והפעם היה זה ריצ'ארד המילטון. ריפ היה השחקן היחיד בסגל עם ניסיון אמיתי של גמר NBA, ושיקגו בנתה על זה לשלבי הפלייאוף המאוחרים, שלבים אליהם הקבוצה כידוע לא הגיעה. שלא באשמתו, העונה הראשונה של המילטון הייתה מאכזבת. הקלע הנהדר מקונטיקט היה פצוע רוב העונה ולא הותיר את חותם.

המאפיין העיקרי שמקשר בין שני האולסטארים לשעבר הוא שמדובר בצ'אנס האחרון שלהם לחזור לגדולה. המילטון יחגוג העונה יום הולדת 35, ועם עבר של יותר מ-13 שנים בליגה הוא יתקשה להיות בורג מרכזי בקבוצת צמרת אם יחמיץ את האפשרות להוביל את הבולס העונה. בניגוד אליו, לקרלוס בוזר יש עוד מספיק זמן בליגה, אבל הסיטואציה שלו אולי יותר אכזרית. השמועות מארצות הברית מדברות על כך ששיקגו מתכוונת לנצל את סעיף האמנסטי כדי להיפטר מבוזר והמחוזה המפלצתי שלו בקיץ הבא. אם בוז' ימשיך לאכזב כמו בשנתיים האחרונות, אפשר להיות בטוחים שהחוזה הבא שלו יהיה מצומק. סביר להניח שלא ימצא מקום בחמישייה של קבוצת פלייאוף בכירה, וכך ידרדר השחקן ממעמד של כוכב ביוטה ועד סרח עודף."אני מחכה להזדמנות הזאת", אמר בוזר בראיון לערוץ הטלוויזיה של הליגה. "כשאתה משחק לצד רוז, רוב העבודה שלך היא לזוז מהדרך שלו. העונה אני מניח שנפתח עם היינריך, שהוא מנהל משחק נפלא, שחקן חכם מאוד. חושב קודם כל על המסירה ומנהל משחק עבור השחקנים שלידו. אני חושב שיהיו לי יותר מצבי קליעה העונה, גם לדנג ולריפ. אנחנו מצפים לנצל את ההזדמנות הזו, אבל שלא תטעו – אנחנו כבר רוצים שרוז יחזור". העונה הקרובה תהיה "שנת חוזה" של טאג' גיבסון. אמנם השמועות מדברות על כך שהבולס והסוכן של גיבסון עובדים מאחורי הקלעים על חידוש החוזה, אבל כל עוד אין חתימה, השחקן יצטרך להוכיח את עצמו על המגרש. מוסר העבודה שלו תמיד היה גבוה, והעונה הוא ישחק יותר דקות. אם בוזר לא יציג יכולת משכנעת, יכול להיות שגיבסון ידחק אותו לספסל. אפילו ג'ואקים נואה צפוי לתת יותר מבחינה התקפית, כמו שמשער קארים אבדול-ג'באר שעבד עם הסנטר הצרפתי בפגרה האחרונה.

חייבים להיות מעורבים (צילום: ג'ונתן דניאל, גטי אימג'ס)

עם כל הכבוד לנואה וגיבסון, יש לשיקגו רק שחקן פנים אחד שמסוגל ליצור לעצמו מצבי קליעה ויכול להיות אופציה אמיתית בפוסט (גם אם רק היי פוסט). מדובר בבוזר. עם כל הכבוד לארבעת הגארדים ששיקגו צרפה הקיץ, ולשיפור המצופה מג'ימי באטלר, יש לבולס רק גארד אחד שמושך אש מההגנות. מדובר בהמילטון. אם שני השחקנים הללו לא ייתנו עונה טובה יותר, שיקגו תתקשה להישאר בצמרת ותיאלץ להיאבק על המקומות האחרונים לפלייאוף. המשמעות, במקרה הטוב, תהיה סדרת רבע גמר נגד מיאמי, ניו יורק או בוסטון. גם עם רוז בחמישייה, יהיה לבולס קשה לנצח סדרה כזו, בטח בלי יתרון ביתיות.

למה אפשר לצפות? בוזר צריך להיות מעורב יותר בהתקפות, אין ספק. סביר להניח שת'יבודו יכין תרגילים מיוחדים לבוזר והמילטון, והמשחק של הבולס ישען פחות על פיקנ'רולים ובידודים לשחקני החוץ. כמו בתקופת ההיעדרות של רוז בעונה שעברה, נראה משחק עם הרבה חסימות ותנועה ללא כדור, משחק התקפי נהדר כשהוא עובד היטב אבל גם מסובך ומורכב לביצוע. לא מעט תלוי ביכולת של קירק היינריך, שנמצא בירידה עקבית בשנים האחרונות. אולי החזרה לאולם הביתי שלו תעשה לו טוב. באשר לבוזר והמילטון, ת'יבודו אמר עליהם באימון הראשון ש"הם בכושר הרבה יותר טוב לעומת שנה שעברה".

אל תקשיבו למקטרגי הבולס, יכול להיות שיש למה לצפות.

מעז יצא מתוק?

עשרות כתבות ואלפי מילים נכתבו על מצבו של דריק רוז מאז שנפצע בשלהי חודש אפריל, אבל כולן שליליות. 

האם יכול להיות שהפציעה דווקא תיטיב עם הרכז מאילינוי?

מאת: אמיר שפירא

28 באפריל, משחק הפתיחה לפלייאוף 2012. דריק רוז חוזר להוביל את שיקגו בולס אחרי עונה רוויה בפציעות. יכולת מצויינת של הבולס מביאה ליתרון מוחץ על פילדלפיה, דקה וחצי לסיום המשחק. ת'יבודו משאיר את רוז על המגרש כדי להוריד חלודה לקראת המשך הפלייאוף, בתקווה להחזיר את האליפות לשיקגו אחרי כמעט עשרים שנה. ואז זה קרה - רוז יצא להתקפה, עבר על חסימה של נואה והשאיר את ג'רו הולידיי מאחור, הוריד שני כדרורים ובעזרת שינוי כיוון ימינה הרחיק גם את ספנסר הוז. מה נשאר? לעלות לסל, שלושה מטרים מהטבעת, לעוד פלואטר מוצלח. אבל בדרך, הו בדרך, משהו השתנה. רגע לפני שרוז ניתר לזריקה שהפכה לסימן ההכר שלו, הוא נחת על רגל שמאל לא טוב. במקום לזרוק לסל הוא מסר לבוזר, נחת בזהירות על הפרקט וזחל אל מחוץ לקווים. הזריקה הבאה שרוז ראה הייתה בבית חולים. בראיון הראשון אחרי הפציעה אמר רוז לאגרי סם מ-CSN: "אני זוכר את הרגע שבו נפצעתי, אני זוכר הכל. זוכר איך קפצתי באוויר ומיד נחתי. שמעתי קול נפץ, הרגשתי משהו שבאמת נקרע. בהתחלה כאב לי, אבל לא רציתי לצרוח או משהו. כשזה קרה, כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה האנשים שדיברו מסביב. יכולת לשמוע את כל האולם, אנשים פשוט לחשו דברים כמו 'לא שוב!'. אני רק קיוויתי שזה לא משהו רציני. אחרי זה הלכנו לבית החולים, עברתי בדיקת MRI, התפללתי כל הזמן. ד"ר בראיין קול, הרופא של הבולס, בא אלי ואמר שזה קרע. לא יכולתי להאמין. זה היה הדבר הקרוב ביותר למוות עבורי. הרגשתי שהאוויר יצא לי מהמפרשים".

צריך לומר את האמת – מדובר בפציעה קשה מאוד לספורטאי, קל וחומר לשחקן מסוגו של דריק רוז שמתבסס על אתלטיות, זריזות ותנועות אקרובטיות. הזמן מקהה את הפסימיות, אבל העובדה היא שמדובר בחבלה גופנית שבעבר נחשבה לקטלנית מבחינה ספורטיבית. טימי הארדוואי, רכז בעל רקורד מפואר בליגה, עבר פציעה דומה בשנת 1993. הארדוואי, יליד שיקגו, התייחס לעתיד הקרוב של רוז בראיון לשיקגו סאן-טיימס: "השנה הבאה תהיה קשה מאוד עבורו. הקושי המרכזי בשבילי היה לגרום לראש ולברך לשדר על אותו הגל, כדי שאוכל לשחזר פעולות שעשיתי לפני הפציעה - כמו שינויי כיוון, לחדור לסל ולא לחשוש להיכנס לעימות עם שחקנים חזקים. זה היה האתגר הגדול ביותר שהייתי צריך להתגבר עליו".

האם הוא יהיה שחקן טוב יותר בעוד שנתיים? (איור: ארון ארצ'י. לאתר שלו לחצו פה)

בשלב הזה אתם בטח תוהים מה הקשר בין הכותרת לבין תוכן הכתבה. אז הנה הקשר: נכון, הפציעה אמנם קשה, היא באה בטיימינג גרוע לקבוצה, את ההשלכות שלה נראה רק בעוד מספר חודשים. ברם, אם שמים את הבעיות והרעש בצד, נשארים עם תהליך השיקום והאפשרויות שהוא פורש בפני דריק רוז. המשבר הזה הוא בעצם הזדמנות. רוז הוא לא האתלט הראשון ולא האחרון שעבר פציעה שהגבילה את היכולות הפנומנליות שלו. אפילו גדול שחקני הכדורסל, אותו אנחנו מכירים היטב, שכלל את המשחק שלו עקב אותה הבנה שאסור להסתמך רק על עליונות פיזית. גם הארדוואי הדגיש את השיפור שלו בקליעה מבחוץ בעקבות הפציעה. הסיבה לשיפור נובעת מהזמן שיש לשחקנים לעבוד על הזריקה. זמן בלי משחק הוא מכשול, אבל הוא מהווה מעין שקט תעשייתי המאפשר לשחקן ברמה של רוז, עם מדריכים מתאימים, לשדרג את נקודות התורפה במשחק שלו. הקליעה של רוז, למרות שעבד עליה בשניים האחרונות, עדיין טעונת שיפור. כעת, יש לו הרבה זמן לעבוד עליה. למזלו, הפציעה לא מונעת ממנו לעבוד על פלג הגוף העליון, לחזק את המאסה שלו בכתפיים ובזרועות וכאמור – לזרוק, לזרוק ולזרוק. במילותיו של הארדוואי: "הוא יכול לזרוק הרבה זריקות עונשין. כמו כן, הוא יכול לשחק 'חיובים' כדי להתאמן על הזריקה מבחוץ. זה הולך לעשות אותו קלע טוב יותר - אם אתה זורק אלף זריקות מטווחים שונים ביום ואלף זריקות עונשין ביום, אתה תשתפר. זה שיפר את הקליעה שלי".

מייקל ג'ורדן הגיע ל-NBA כאתלט נהדר. הוא היה סקורר פנטסטי, עם יכולת מדהימה להגיע לאזור הטבעת ולסיים עם נקודות. עם כל הכבוד לתכונה הזו, היא לא הייתה הופכת אותו לאגדה שאליה הפך. עם הזמן ג'ורדן למד לרפד את המשחק שלו באספקטים נוספים, כמו קבלת החלטות, ראיית משחק, הגנה. מעל הכל – קליעה מבחוץ, ובמגוון דרכים. ג'ורדן מעולם לא היה צלף מעבר לקשת, אבל אי אפשר שלא להשתאות נוכח השיפור שלו מתחילת הקריירה בסוף שנות השמונים ועד לשיאה, אי שם באמצע הניינטי'ס. משחקן של פחות מזריקה ל-3 במשחק (בפחות מעשרים אחוז) הוא הגיע לפסגה של 3.2 זריקות ל-3 בדיוק של 42.7%. אפילו סטיב קר היה מסתפק בנתונים כאלה.

 יכול להיות שהיתרון הגדול באמת יגיע ממקום לא צפוי. לא צריך להכיר מקרוב את דריק רוז כדי לדעת שהבחור צנוע מאוד. הוא לא אוהב את אור הזרקורים. נוח לו לשחק על המגרש, כי זאת במה שהוא מרגיש בה מוגן, אבל מחוץ למגרש הוא משדר אווירה של חוסר נוחות. הוא לא אוהב להשוויץ, הוא סולד מ"שופוני" (לראייה – הצגת חמישיית המזרח באולסטאר האחרון). כרגע קורה תהליך מעניין, כשרוז נאלץ להפוך לטאלנט אמיתי. לא רק שחקן כדורסל מוכשר, כי אם כוכב טלוויזיוני, אדם שנמצא במרכז. אחד שצריך לדבר על עצמו, לשווק מוצרים, להיות מושא לפרסומות של ענקית הנעלה והלבשה. אדידס, בפרויקט THE RETURN שהיא מנהלת בשבועות האחרונים, יוצרת מצב חדש. בהתחלה זה גמגם, רוז לא הצליח להתחבר לסיטואציה, אבל יש שינוי באוויר. השינוי הזה עשוי לחזק את הצד המנטלי אצל רוז. שחקנים ברמה הזו צריכים להיות גם מרוכזים בעצמם, לרצות להצליח כדי שהשם שלהם יהיה בכותרות. "הדרייב" הזה ממקסם את ההישגים שלהם. התהליך הפסיכולוגי שרוז נדרש אליו יכול ליצור שחקן יותר שלם ויותר בשל מכל הבחינות. יש הבדל בין שחקן מצויין לאלוף, ואולי ההבדל טמון שם. הדרך של ג'ורדן ליצירת שושלת הבולס הייתה רצופה בירידה לחיים של חבריו לקבוצה. הוא דרש מהם, ולעתים בצורה בוטה, לתת את הכל על המגרש. אלמלא הפציעה, רוז היה ממשיך בקו נסוג, נותן לדברים לזרום לכיוונו. ישנה אפשרות שבתום השיקום נראה שחקן אסרטיבי ואגרסיבי יותר.

האופטימיים שבינינו ישאבו תקווה מהעדכונים השוטפים על השיקום שלו. הדיווחים מהמקורבים לשחקן ולקבוצה מתייחסים לעבודה קשה בכל התחומים, כאשר גם הפן הפסיכולוגי לא מוזנח. למען עתידה, אסור לשיקגו לדחוק ברוז לחזור, ועושה רושם שקברניטי שיקגו יודעים את זה. אם חלילה הוא יחמיר את הפציעה בגלל שהשיקום לא יושלם והברך לא תחלים, זה עלול לסכן את הקריירה של הגארד המוכשר. עם הזמן והסבלנות, הוא יחזור. כל האינדיקציות מעידות כרגע על חזרה לקראת הפלייאוף.

רוז אולי לא יחזור אותו שחקן, עם יכולת מפעימה לחדור לסל, אבל הוא יכול להוסיף אלמנטים אחרים למשחק שלו ולהפוך לשחקן יעיל יותר. נקודה אחרונה היא שכיום, עם היכולות הטכנולוגיות והידע הרפואי הנרחב, רוז עשוי בכל זאת לשחזר את היכולת המקורית שלו.

ביי ביי בנצ'-מוב

אחרי שנתיים מוצלחות, שיקגו מבצעת מהפכה בספסל של הקבוצה. המחליפים של הבולס הרכיבו יחידה אחת איכותית שהייתה מהטובות בליגה, וכעת טאג' גיבסון יצטרך להתרגל לחברים חדשים. הבלוגובולס נפרד מהשחקנים שעשו את ה-Bench Mob.

מאת: אמיר שפירא

זה היה אמור להיות קיץ מהפכני בשיקגו. בפועל, אף אחד מהכוכבים לא עזב, אבל עדיין הקבוצה שינתה את פניה. זה קרה בעקבות פרידה משבעה שחקני ספסל והחתמה של שישה אחרים. הספסל של הבולס, שהיה אחת מהיחידות המגובשות והמאוחדות בליגה, ולמעשה היה מעין חמישייה שנייה של הקבוצה - סיים את דרכו. השחקן הראשון ששוחרר היה סי ג'יי ווטסון, למרות שהציג יכולת טובה בעונה שעברה. תפוקה חלשה בפלייאוף הביאה להחלטה של ראשי המועדון שלא להאריך את החוזה שלו בשנה נוספת. מיד לאחר מכן קיבל רוני ברואר הודעה זהה מפורמן, הבין שלא יזכה להארכת חוזה ומצא בית חדש בניו יורק. היה שחקן אחד ששיקגו לא בחרה להיפרד ממנו אבל בכל זאת ילבש מדים של קבוצה אחרת בעונה הקרובה - עומר אשיק. הסנטר הטורקי היה אחד מהשמות החמים בפגרה הזו, בזכות החוזה האסטרונומי שקיבל מיוסטון רוקטס. הבולס, שקרובים מדי לתקרת השכר, לא היו יכולים להיות גמישים ולהתקרב להצעה של הקבוצה מטקסס. הפרידה המפתיעה בפגרה הזו הייתה מקייל קורבר. הסווינגמן הנהדר שהצטרף לבולס מיוטה היה אמור לקבל חוזה, אך בהנהלת הקבוצה החליטו לוותר על שירותיו של הצלף. קורבר עזב לאטלנטה.

שחקני הספסל של שיקגו נתנו את הטון בשנתיים האחרונות. ת'יבודו, מוח פעיל מאחורי הקלעים במשך שנים רבות, חשף בפני אנשי הכדורסל את פילוסופית המשחק שלו בשנתיים האחרונות כמאמן ראשי. הוא משחק עם שתי חמישיות שונות - המרכזית וחמישיית המחליפים. מאמנים רבים משתמשים ברוטציה כזו, אבל ת'יבודו מקפיד על זה בצורה כמעט אבסולוטית. הסיבה הזו הובילה לארגון ספסל מגוון מאוד - לצידו של גיבסון התזזיתי צורף עומר אשיק, בולדוזר תוצרת טורקיה, שחקן הגנה חכם, יעיל ואגרסיבי. שחקן מהסוג שת'יבודו אוהב. המאמן לקח את אשיק תחת חסותו, ואת העדות לכך ניתן לראות בכך שת'יבודו לקח יוזמה וניסה לשכנע את אשיק להישאר בעיר הרוחות במהלך הקיץ האחרון. אשיק קיבל 25 מיליון סיבות טובות יותר לעזוב. קו החוץ של הקבוצה הורכב משלושה שחקנים שונים ומנוסים. רוני ברואר הגיע יחד עם קורבר מיוטה. כל אחד מהם עשה דברים אחרים, והשילוב שלהם נתן לבולס אפשרויות רבות בהתקפה ובהגנה. אפילו המשותף להם - היה שונה. שני השחקנים זזים הרבה ללא כדור, מנסים לברוח לשומרים שלהם ולהגיע למצב זריקה נוח. ההבדל בין קורברר לברואר באספקט הזה הוא שקורבר רץ כדי להתפנות לקליעה מבחוץ בעוד ברואר נע בדרך-כלל על קו הבסיס ("בייסליין") כדי לסיים בלייאפ קל. הגיוון הזה עשה טוב לבולס, וזו הסיבה לכך שהספסל של הקבוצה היה בעל התרומה הטובה ביותר בליגה בשנתיים האחרונות.

הרכז המחליף, סי ג'יי ווטסון, קיבל בשנתיים האחרונות את התפקיד הכי פחות אטרקטיבי ב-NBA: להיות השחקן המחליף של אחד מהרכזים הטובים בליגה ושחקן מקומי שסביבו נבנה המועדון. כמחליפו של דריק רוז נשאר ווטסון בצל ולא קיבל את הבמה לה היה ראוי. רק בשנה האחרונה, כשרוז הרבה להיפצע, קיבל ווטסון את ההזדמנות להראות את מה שיש לו. ווטסון לא פספס את הצ'אנס. הוא שיפר את הנתונים, הוא לקח יוזמה ואפילו נתן משחק אדיר בניצחון הביתי של הבולס על מיאמי בשלהי חודש מרץ (מיד אחרי שרוז חזר מפציעה נוספת והיה חלש).

ארבעת השחקנים הללו, בצוותא עם גיבסון, הרכיבו את קבוצת המחליפים של שיקגו. אבל כאן לא נגמרה התרומה המדהימה של המחליפים. מכת הפציעות הקיצונית שפקדה את הבולס בעונה שחלפה הגיעה גם לספסל. מי שקיבל את השרביט במקרה הזה היה ג'ון לוקאס השלישי, בן של מאמן עבר בליגה ושחקן NBA שולי בשנים האחרונות. לוקאס הוא כבר תופעה. בשנה האחרונה הגארד הנמוך חזר כמה פעמים לעמדת "הפוסטר" של הקבוצה. במשחקים בהם רוז היה בריא  - לוקאס יובש. אבל רוז נפצע ארבע פעמים במהלך העונה, ובכל אחת מהן לוקאס יצא מההקפאה כמו חדש. קשה למצוא השוואה לסיטואציה של לוקאס וליכולת שלו לקפוץ ישר למים עמוקים. ב19 משחקים העונה קיבל לוקאס יותר מ-15 דקות. במשחקים הללו (24 דקות בממוצע) הוא קלע 14 נקודות וחילק 3.3 אסיסטים. רק בשני משחקים עלה בחמישייה, כך שמדובר למעשה בתרומה של שחקן ספסל - סטטיסטיקה שהייתי בקלות מזכה אותו בתואר השחקן השישי של העונה. במשחק האלה שיקגו ניצחה 12 משחקים, 63% הצלחה, כך שאפילו במימד הקבוצתי ניתן לראות שלוקאס הצליח למצלא את החסר. לוקאס הפך לאחד מהקלעים המסוכנים בליגה, עם 40% מחוץ לקשת. הרכז מאוניברסיטת אוקלהומה היה ה-אקס פקטור המשמעותי ביותר בתקופת היעדרותו של רוז. ספק אם הבולס היו שומרים על המקום הראשון בלעדיו.

מייק ג'יימס - לא הספיקו להדפיס את שמו על הגופיה

שני האחרונים בקושי קיבלו מקום בהיררכיה של הקבוצה: מדובר בבראיין סקאלבריני, שהיה על תקן קוריוז ואהוב הקהל ביונייטד סנטר, ומייק ג'יימס - הרכז הרביעי של הקבוצה. למעשה, לא כל-כך שחקן הקבוצה אלא יותר סותם חורים. ג'יימס הוחתם ארבע פעמים במהלך העונה בגלל מכת הפציעות. לבולס לא הייתה כוונה להשאירו בסגל, וכל עת שהיו לת'יבודו שני רכזים בריאים - הוא לא נעזר בג'יימס. עדות טובה למצב היא הפעם הראשונה של ג'יימס על הפרקט. הוא הוחתם שעות ספורות לקראת משחק הבית נגד וושינגטון, בגלל שגם רוז וגם ווטסון נפצעו. ג'ון לוקאס נתן משחק אדיר (25 נק', 8 ריב' ו-8 אס'), ולכן לא היה צורך להשתמש בג'יימס במאני-טיים, אבל הרכז הוותיק עלה לשחק 40 שניות לסיום. על גופיית המשחק שלו, בגלל הבהילות, לא הספיקו להדפיס את שמו. ת'יבודו הצליח לסחוט גם מג'יימס משחקים מרשימים, למרות שבקושי נחשב שחקן שיקגו. בניצחון על הבובקטס תרם ג'יימס 9 נקודות ו-10 אסיסטים, בהפסד לנטס הצטיין עם 16 נקודות ו-7 אסיסטים.

לספסל החדש של שיקגו יש משימה לא פשוטה. הוא יצטרך למלא חור גדול שהותירו חברי הבנצ'-מוב. חבורה מלוכדת ומגוונת, שחקנים שהפכו לחברים, פרגנו אחד לשני ושיחקו היטב ביחד. אם יש מאמן שיכול לשחזר את ההצלחה עם שחקנים אחרים, הרי שמדובר בטום ת'יבודו. מבחן למאמן ולמחליפים.