ביי ביי בנצ'-מוב

אחרי שנתיים מוצלחות, שיקגו מבצעת מהפכה בספסל של הקבוצה. המחליפים של הבולס הרכיבו יחידה אחת איכותית שהייתה מהטובות בליגה, וכעת טאג' גיבסון יצטרך להתרגל לחברים חדשים. הבלוגובולס נפרד מהשחקנים שעשו את ה-Bench Mob.

מאת: אמיר שפירא

זה היה אמור להיות קיץ מהפכני בשיקגו. בפועל, אף אחד מהכוכבים לא עזב, אבל עדיין הקבוצה שינתה את פניה. זה קרה בעקבות פרידה משבעה שחקני ספסל והחתמה של שישה אחרים. הספסל של הבולס, שהיה אחת מהיחידות המגובשות והמאוחדות בליגה, ולמעשה היה מעין חמישייה שנייה של הקבוצה - סיים את דרכו. השחקן הראשון ששוחרר היה סי ג'יי ווטסון, למרות שהציג יכולת טובה בעונה שעברה. תפוקה חלשה בפלייאוף הביאה להחלטה של ראשי המועדון שלא להאריך את החוזה שלו בשנה נוספת. מיד לאחר מכן קיבל רוני ברואר הודעה זהה מפורמן, הבין שלא יזכה להארכת חוזה ומצא בית חדש בניו יורק. היה שחקן אחד ששיקגו לא בחרה להיפרד ממנו אבל בכל זאת ילבש מדים של קבוצה אחרת בעונה הקרובה - עומר אשיק. הסנטר הטורקי היה אחד מהשמות החמים בפגרה הזו, בזכות החוזה האסטרונומי שקיבל מיוסטון רוקטס. הבולס, שקרובים מדי לתקרת השכר, לא היו יכולים להיות גמישים ולהתקרב להצעה של הקבוצה מטקסס. הפרידה המפתיעה בפגרה הזו הייתה מקייל קורבר. הסווינגמן הנהדר שהצטרף לבולס מיוטה היה אמור לקבל חוזה, אך בהנהלת הקבוצה החליטו לוותר על שירותיו של הצלף. קורבר עזב לאטלנטה.

שחקני הספסל של שיקגו נתנו את הטון בשנתיים האחרונות. ת'יבודו, מוח פעיל מאחורי הקלעים במשך שנים רבות, חשף בפני אנשי הכדורסל את פילוסופית המשחק שלו בשנתיים האחרונות כמאמן ראשי. הוא משחק עם שתי חמישיות שונות - המרכזית וחמישיית המחליפים. מאמנים רבים משתמשים ברוטציה כזו, אבל ת'יבודו מקפיד על זה בצורה כמעט אבסולוטית. הסיבה הזו הובילה לארגון ספסל מגוון מאוד - לצידו של גיבסון התזזיתי צורף עומר אשיק, בולדוזר תוצרת טורקיה, שחקן הגנה חכם, יעיל ואגרסיבי. שחקן מהסוג שת'יבודו אוהב. המאמן לקח את אשיק תחת חסותו, ואת העדות לכך ניתן לראות בכך שת'יבודו לקח יוזמה וניסה לשכנע את אשיק להישאר בעיר הרוחות במהלך הקיץ האחרון. אשיק קיבל 25 מיליון סיבות טובות יותר לעזוב. קו החוץ של הקבוצה הורכב משלושה שחקנים שונים ומנוסים. רוני ברואר הגיע יחד עם קורבר מיוטה. כל אחד מהם עשה דברים אחרים, והשילוב שלהם נתן לבולס אפשרויות רבות בהתקפה ובהגנה. אפילו המשותף להם - היה שונה. שני השחקנים זזים הרבה ללא כדור, מנסים לברוח לשומרים שלהם ולהגיע למצב זריקה נוח. ההבדל בין קורברר לברואר באספקט הזה הוא שקורבר רץ כדי להתפנות לקליעה מבחוץ בעוד ברואר נע בדרך-כלל על קו הבסיס ("בייסליין") כדי לסיים בלייאפ קל. הגיוון הזה עשה טוב לבולס, וזו הסיבה לכך שהספסל של הקבוצה היה בעל התרומה הטובה ביותר בליגה בשנתיים האחרונות.

הרכז המחליף, סי ג'יי ווטסון, קיבל בשנתיים האחרונות את התפקיד הכי פחות אטרקטיבי ב-NBA: להיות השחקן המחליף של אחד מהרכזים הטובים בליגה ושחקן מקומי שסביבו נבנה המועדון. כמחליפו של דריק רוז נשאר ווטסון בצל ולא קיבל את הבמה לה היה ראוי. רק בשנה האחרונה, כשרוז הרבה להיפצע, קיבל ווטסון את ההזדמנות להראות את מה שיש לו. ווטסון לא פספס את הצ'אנס. הוא שיפר את הנתונים, הוא לקח יוזמה ואפילו נתן משחק אדיר בניצחון הביתי של הבולס על מיאמי בשלהי חודש מרץ (מיד אחרי שרוז חזר מפציעה נוספת והיה חלש).

ארבעת השחקנים הללו, בצוותא עם גיבסון, הרכיבו את קבוצת המחליפים של שיקגו. אבל כאן לא נגמרה התרומה המדהימה של המחליפים. מכת הפציעות הקיצונית שפקדה את הבולס בעונה שחלפה הגיעה גם לספסל. מי שקיבל את השרביט במקרה הזה היה ג'ון לוקאס השלישי, בן של מאמן עבר בליגה ושחקן NBA שולי בשנים האחרונות. לוקאס הוא כבר תופעה. בשנה האחרונה הגארד הנמוך חזר כמה פעמים לעמדת "הפוסטר" של הקבוצה. במשחקים בהם רוז היה בריא  - לוקאס יובש. אבל רוז נפצע ארבע פעמים במהלך העונה, ובכל אחת מהן לוקאס יצא מההקפאה כמו חדש. קשה למצוא השוואה לסיטואציה של לוקאס וליכולת שלו לקפוץ ישר למים עמוקים. ב19 משחקים העונה קיבל לוקאס יותר מ-15 דקות. במשחקים הללו (24 דקות בממוצע) הוא קלע 14 נקודות וחילק 3.3 אסיסטים. רק בשני משחקים עלה בחמישייה, כך שמדובר למעשה בתרומה של שחקן ספסל - סטטיסטיקה שהייתי בקלות מזכה אותו בתואר השחקן השישי של העונה. במשחק האלה שיקגו ניצחה 12 משחקים, 63% הצלחה, כך שאפילו במימד הקבוצתי ניתן לראות שלוקאס הצליח למצלא את החסר. לוקאס הפך לאחד מהקלעים המסוכנים בליגה, עם 40% מחוץ לקשת. הרכז מאוניברסיטת אוקלהומה היה ה-אקס פקטור המשמעותי ביותר בתקופת היעדרותו של רוז. ספק אם הבולס היו שומרים על המקום הראשון בלעדיו.

מייק ג'יימס - לא הספיקו להדפיס את שמו על הגופיה

שני האחרונים בקושי קיבלו מקום בהיררכיה של הקבוצה: מדובר בבראיין סקאלבריני, שהיה על תקן קוריוז ואהוב הקהל ביונייטד סנטר, ומייק ג'יימס - הרכז הרביעי של הקבוצה. למעשה, לא כל-כך שחקן הקבוצה אלא יותר סותם חורים. ג'יימס הוחתם ארבע פעמים במהלך העונה בגלל מכת הפציעות. לבולס לא הייתה כוונה להשאירו בסגל, וכל עת שהיו לת'יבודו שני רכזים בריאים - הוא לא נעזר בג'יימס. עדות טובה למצב היא הפעם הראשונה של ג'יימס על הפרקט. הוא הוחתם שעות ספורות לקראת משחק הבית נגד וושינגטון, בגלל שגם רוז וגם ווטסון נפצעו. ג'ון לוקאס נתן משחק אדיר (25 נק', 8 ריב' ו-8 אס'), ולכן לא היה צורך להשתמש בג'יימס במאני-טיים, אבל הרכז הוותיק עלה לשחק 40 שניות לסיום. על גופיית המשחק שלו, בגלל הבהילות, לא הספיקו להדפיס את שמו. ת'יבודו הצליח לסחוט גם מג'יימס משחקים מרשימים, למרות שבקושי נחשב שחקן שיקגו. בניצחון על הבובקטס תרם ג'יימס 9 נקודות ו-10 אסיסטים, בהפסד לנטס הצטיין עם 16 נקודות ו-7 אסיסטים.

לספסל החדש של שיקגו יש משימה לא פשוטה. הוא יצטרך למלא חור גדול שהותירו חברי הבנצ'-מוב. חבורה מלוכדת ומגוונת, שחקנים שהפכו לחברים, פרגנו אחד לשני ושיחקו היטב ביחד. אם יש מאמן שיכול לשחזר את ההצלחה עם שחקנים אחרים, הרי שמדובר בטום ת'יבודו. מבחן למאמן ולמחליפים.